דרשת בר מצווה

נהגו בקהילות ישראל מדורות קדמונים שחתן הבר מצוה העולה לתורה ידרוש בפני הקהל בדברי תורה. דרשת בר מצוה מבטאת את היותו של הנער מחוייב למצוות התורה ואת הפיכתו של הנער לגבר. בכתיבת הדרשה נעזר הנער בדרך כלל בהוריו או במוריו. ישנם כמה אפשרויות באשר לזמן הקראת דרשת בר מצווה. הטוב ביותר הוא לדרוש בבית הכנסת, מייד לאחר קריאת ההפטרה או בסיום התפילה. בשעה זו הקהל יושב בנינוחות בבית הכנסת ובעזרת הנשים וכך הנער יקרא את דרשתו ללא הפרעות כמעט. האפשרות הפחות טובה היא לומר את הדרשה בזמן ה”קידוש”, הלא הוא הכיבוד שלאחר התפילה. החיסרון בכך הוא שההמולה שסביב הכיבוד לא תאפשר מתן הקשבה מלאה לחתן הבר-מצוה. ניתן כמובן להקריא את הדרשת בר מצוה בחגיגת הבר-מצוה עצמה הנערכת באולם באחד מערבי השבוע. בחירה זו נותנת יתרונות רבים לחתן הבר-מצוה. אורחי הערב יושבים בנינוחות סביב השולחנות ולרשות הנער עומד מיקרופון ומערכת הגברה. ישנם המהדרים ומוסיפים תמונות רקע המוצגות על מסך ענק במהלך קריאת הדרשה. ישנם מספר סגנונות לכתיבת דרשה. סוג אחד הוא בכל אופי תורני מובהק וכולל רעיונות מפרשת השבוע ומענייני דיומא, או הלכות הקשורות לבר מצוה. בסוף הדרשה יבואו התודות לבני המשפחה. הסוג השני הוא עדיין תורני אך פתוח יותר לחידושים. הילד פותח בענייני הפרשה אך עובר אחר כך לענייני אישיות ומשפחה. הסגנון השלישי לא קשור כלל לנושא תורני אלא מייד פונה לעסוק בחתן הבר מצוה, במשפחתו ובדברים שעשה. משפחות רבות משקיעות בדרשה ופונות לאנשי מקצוע המומחים בכתיבת דרשת בר מצווה מיוחדת, למשל: דרשה עם חרוזים, דרשה בצורת שיר שכל בית בו מספר על מישהו אחר, וכן הלאה. בדור האחרון החל המנהג לקיים את “טקס הדלקת הנרות”, בו חתן בר המצוה מזמין 13 אנשים הקרובים אליו במיוחד ונותן לכל אחד מהם להדליק נר הנושא סיפור או מזכרת. במהלך טקס זה משלבים את קריאת הדרשה. יש המדפיסים את הדרשה ומחלקים לאורחים או אפילו מקרינים אותה על גבי מסך, בכדי לשפר את הקשבתם והפנמתם של השומעים. אנשי חינוך רואים חשיבות רבה בשיתוף הילד בהכנת הדרשה, ולא רק שהוא יקרא אותה מתוך דף שנכתב עבורו. כתיבת חלק מדרשת בר מצוה או כולה על ידי הילד עצמו, מהווה ביטוי רב-רושם לעובדת היותו בוגר ואחראי המבקש להביע את אשר על ליבו בפני אורחי הטקס.