לפי המסורת היהודית יום ההולדת של נערים בגיל שלוש עשרה מסמל את המעבר בין גיל הילדות לבגרות ומחייב את הנער בעול המצוות. יום ההולדת בגיל שלושה עשרה נקרא בר מצווה. פירוש המילה בר בארמית היא בן, והמשמעות היא מהיום הנער הוא בן מצוות.
בר מצווה במסורת היהודית – עשרה דברים שחשוב לדעת
מאין לומדים שדווקא גיל שלוש עשרה הוא הגיל המחייב במצוות? במסכת אבות, פרק ה, משנה כ“ה כתוב: “הוא היה אומר, בן חמש למקרא, בן עשר למשנה, בן שלוש עשרה למצוות“. ומכאן למדו החכמים כי ילד בן שלוש עשרה ויום נחשב לנער החייב במצוות.
טקס בר המצווה מסמל את ההתחברות של הנער לחברת הגדולים, הוא יכול להשתתף במניין, הוא יכול לזמן בסיום הסעודה והוא עולה לתורה.
במסורת היהודית טקס בר המצווה מתחלק לשני חלקים. האחד הנחת תפילין והשני העלייה לתורה.
מאחר ואסור להניח תפילין בשבת, טקס הנחת התפילין מתקיים ביום חול באמצע השבוע. יש הנוהגים לשלב את הטקס עם עלייה לתורה באמצע השבוע המתקיימת בימי שני וחמישי ויש הבוחרים כל יום בשבוע להניח תפילין ללא קשר לעלייה לתורה.
מתי מתחילים להניח תפילין? יש מנהגים שונים. יש קהילות שבהן היה נהוג להניח תפילין ביום שבו מלאו לנער שלוש עשרה שנה, יש הנוהגים להקדים בשבוע ולהניח תפילין ביום חמישי או שני שלפני התאריך הקובע ויש הנוהגים להקדים את הנחת התפילין והתחיל חודש לפני בר המצווה כדי להרגיל את הנער במצוות.
בקהילת תימן לא נהגו לערוך טקס בר מצווה ושם החל הנער להניח תפילין כאשר מלאו לו תשע שנים. לאחר שיהודי תימן עלו לארץ, הם קיבלו על עצמם את המנהג הנפוץ בישראל והחלו להניח תפילין מגיל שלוש עשרה שנים.
טקס העלייה לתורה נערך בימים שבהם קוראים בתפילת שחרית בתורה, בימים שני וחמישי בשבוע, בשבתות ובחגים.
בקהילות רבות נהוג שהנער העולה לתורה קורא את הפרשה ואת ההפטרה. את קריאת התורה קוראים מתוך ספר התורה בניגון מיוחד. מאחר שספר התורה אינו מנוקד ואין בו סימני פיסוק , צריך ללמוד איך קוראים בתורה. יש קהילות שבהן נהוג שהנער קורא רק את ההפטרה.
לאחר קריאת התורה בבתי כנסת רבים נוהגים לזרוק על הנער סוכריות מעזרת נשים והאבא מברך ברכה מיוחדת, “ברוך שפטרני מעונשו של זה“. משמעות הברכה כי מהיום הנער עצמו יהיה אחראי לכל מעשיו.
מהיום חתן הבר מצווה יכול לזמן בסיום הסעודה. לדעת רבים המקור לעריכה של סעודת המצווה הוא הרצון לתת לנער אפשרות לזמן בסיום הסעודה.
