תפילין

תפילין הן תשמיש קדושה יהודי מובהק העשוי מעור ומכיל קלף עליו רשומות ארבע פרשיות מהתורה. על פי ההלכה מניחים את התפילין מדי בוקר, למעט בימי חג וביום שבת. את היחידה הקרויה “תפילין של יד” מניחים על היד, ועל הראש “תפילין של ראש”. המילה תְּפִלִּין באה מן המילה “תפילה”. התפילין נחשבות לפריט המזוהה יותר מכל עם טקס הבר-מצוה, שכן בהגיעו לגיל 13 מתחייב הנער להניחם בכל יום. בתורה מופיע הציווי להניח תפילין לא פחות מארבע פעמים, בנוסח דומה החוזר על עצמו: “והיה לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך”. על פי המסורת שקיבלו הורו לנו חז”ל הלכות מפורטות הקשורות ליצור התפילין ולהנחתם. בתוך התפילין – הן של ראש והן של יד – מונח קלף ועליו כתובות בכתב קולמוס בדיו ארבע פרשיו – שתיים מחומש שמות ושתיים מחומש דברים. המשותף לארבעת הפרשיות הוא שבכולן מופיעה מצוות התפילין, בכל פעם בהקשר אחר: יציאת מצרים, חג הפסח, אהבת ה’ וקיום מצוותיו. את בתי התפילין מצמידים אל הגוף בעזרת רצועות עור: את התפילה של יד מניחים על שריר הזרוע וכורכים את הרצועה 7 פעמים על היד ועוד מספר כריכות על כף היד והאצבעות. את התפילין של ראש מניחים במרכז המצח העליון במקום שורשי השערות, ומהדקים את הרצועה סביב הראש עד מעל לעורף. הן בתי התפילין והן הרצועות חייבם להיות בצבע שחור ומעור בהמה טהורה. כיום יש בשוק שני סוגים עיקריים של תפילין: “בהמה גסה” העשויים מעור צוואר הפרה. הם עמידים לאורך עשרות שנים ועל כן נחשבים יוקרתיים יותר ומהודרים יותר. הסוג השני והפשוט יותר הוא “בהמה דקה” המיוצר מעור כבש או עז וקל יותר לעיבוד. אולם בסופו של דבר איכות התפילין נקבעת על פי הקלף המוסתר בתוכן – כיצד הוא נכתב ועל ידי מי. אלו ארבעת הפרשיות הכתובות בתפילין: 1. “קדש לי כל בכור” – שמות י”ג פסוקים 10-1. בה נכתב: “קַדֶּשׁ-לִי כָל-בְּכוֹר … וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, זָכוֹר אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים … שִׁבְעַת יָמִים, תֹּאכַל מַצֹּת; וּבַיּוֹם, הַשְּׁבִיעִי, חַג, לַה’. … וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה, עָשָׂה ה’ לִי, בְּצֵאתִי, מִמִּצְרָיִם. וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה’, בְּפִיךָ: כִּי בְּיָד חֲזָקָה, הוֹצִאֲךָ ה’ מִמִּצְרָיִם. י וְשָׁמַרְתָּ אֶת-הַחֻקָּה הַזֹּאת, לְמוֹעֲדָהּ, מִיָּמִים, יָמִימָה.” 2. “והיה כי יביאך” – שמות י”ג פסוקים 16-11. בה נכתב: “וְהָיָה כִּי-יְבִאֲךָ ה’, אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ, וְלַאֲבֹתֶיךָ; וּנְתָנָהּ, לָךְ. וְהַעֲבַרְתָּ כָל-פֶּטֶר-רֶחֶם, לַה’; … וַיְהִי, כִּי-הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ, וַיַּהֲרֹג ה’ כָּל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר אָדָם וְעַד-בְּכוֹר בְּהֵמָה; עַל-כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַה’, כָּל-פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים, וְכָל-בְּכוֹר בָּנַי, אֶפְדֶּה. וְהָיָה לְאוֹת עַל-יָדְכָה, וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: כִּי בְּחֹזֶק יָד, הוֹצִיאָנוּ ה’ מִמִּצְרָיִם.” 3. “שמע ישראל” – דברים ו’ פסוקים 9-4. בה נכתב: “שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל: ה’ אֱלֹהֵינוּ, ה’ אֶחָד. וְאָהַבְתָּ, אֵת ה’ אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ, וּבְכָל-מְאֹדֶךָ. וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם–עַל-לְבָבֶךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ, וְדִבַּרְתָּ בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת, עַל-יָדֶךָ; וְהָיוּ לְטֹטָפֹת, בֵּין עֵינֶיךָ. וּכְתַבְתָּם עַל-מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ.” 4. “והיה אם שמוע” – דברים י”א פסוקים 21-13. בה נכתב: “וְהָיָה, אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְו‍ֹתַי, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם … וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ … הִשָּׁמְרוּ לָכֶם, פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם; וְסַרְתֶּם, וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם, לָהֶם. … וְשַׂמְתֶּם אֶת-דְּבָרַי אֵלֶּה, עַל-לְבַבְכֶם וְעַל-נַפְשְׁכֶם; וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל-יֶדְכֶם, וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם. וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת-בְּנֵיכֶם, לְדַבֵּר בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּכְתַבְתָּם עַל-מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ. …” בתפילין של ראש כל פרשיה כתובה על חתיכת קלף נפרדת ומונחת בתא נפרד, ובתפילין של יד כל ארבעת הפרשיות נכתבות על חתיכה אחת המגולגלת בתוך הבית. הפוסקים נחלקו מהו הסדר של הפרשיות בתוך התפילין. שתי השיטות בנושא זה הן של רש”י ושל נכדו רבינו תם. לכן יש המחמירים להניח שני זוגות תפילין בכל יום מחמת הספק – אחד מכל סוג. הבדל נוסף בין ה”ראש” ל”יד” הוא שעל תפילין של ראש חקוקה האות “ש” משני צידי הבית, מה שאין כן בתפילת היד. לתפילין ישנם קשר מיוחד המזכיר ת האותיות “ד” ו”י”. ביחד מצטרפות האותיות לאחד משמותיו של הקב”ה. לפי ההלכה נשים פטורות מהנחת תפילין כדין “מצוות עשה שהזמן גרמן”. בטעם מצוות התפילין כתב בעל ספר החינוך שהאדם אף שהוא בעל נפש ושכל, בטבעו באשר הוא בעל גוף נמשך אחרי התאוות והיצרים, והוא צריך תזכורת ושומרים שיעזרו לו לזכור שיש לו נשמה וצלם, והתפילין הקשורות ליד ולראש הן חלק מהתזכורות הללו.